<h1>תוספות רי"ד — נדרים</h1>
<h2>דף ב.</h2>
[נדרים י' ע"ב] לחולין שאוכל לך. פי' לחולין בפתח קאמר דמשמע לא יהא חולין מה שאוכל לך אלא קרבן. לא כשר לא דכי פי' אמה שאוכל לך קאי וה"ק לא יהא כקרבן כשר וכקרבן טהור הראוי לאכילה או לבעלים [ישראל] או לכהנים מה שאוכל לך אלא כקרבן פסול וטמא שהוא אסור לאכילה אפי' לכהנים שאילו היה קרבן כשר וטהור שהוא מותר לכהנים אע"פ שהוא אסור לישראל כגון חזה ושוק של שלמים או איברי חטאת ואשם אחר זריקת דמים ונדר בהם אינו כלום ואע"פ שעל ידי נדר נאסרו לישראל משום דכתיב [במדבר ל'] כי ידור נדר לד' שיהא נודר בדבר הנדור לשם והן אסורין לכל אדם דכל מתנות כהונה כיון שהותרו לכהנים לא הוו לד' דומיא דמעילה דכתיב מקדשי ה' ותנן [מעילה ב' ע"א] כל שהי' בה שעת היתר לכהנים אין בו מעילה ומש"ה אמרינן לקמן [י"ב ע"ב] והא תרומת לחמי תודה לאחר זריקת דמים היא שאע"פ שהיא אסורה לישראל כיון שהותרה לכהנים לא הויא נדר לד' ונותר נמי מוקמי' לקמן בנותר של עולה ולא מוקמינן לה בנותר של חטאת ואשם שאע"פ שהן אסורין לישראל הרי הן מותרין לכהנים. וכן נמי גבי בכור אמרינן לקמן אי לאחר זריקת דמים מ"ט דמאן דאסר שאע"פ שהוא אסור לישראל הרי הוא מותר לכהנים. ומש"ה טעו המפרשים בחלת אהרן ובתרומתו מותר אע"ג דעל ידי הפרשה וקריאת שם חייל שם תרומה וחלה מותר דמעיקרא מקמי קריאת שם היתה אסורה לכל מחמת טבל וקריאת שם להתירה לכהנים קא מהניא אבל לאסור לא מהניא מידי שאין אנו צריכין לטעם זה שאף אם היתה מהניא קריאת שם לאסור כגון הביכורים שאינן טובלין ולא נאסרו אלא בקריאת שם אפ"ה אין נודרין בהן שאע"פ שהן אסורין לישראל הן מותרין לכהנים ובעינן נדור לד' שיהא אסור לכל כדפרישית.
<h2>דף כ:</h2>
[נדרים נ"ד ע"א] אמר אביי אפילו תימא ר"ע כו'. פי' לפי מה שאמר אביי מודה ר"ע דאינו לוקה אלמא מדאורייתא לאו מיניה הוא (ו)ל"ק ול"מ אלא רב חסדא דאמר מתני' דלא כר"ע (ו)לית לי' דאביי וסבר דמדאורייתא אמר ר"ע דהוא מינו ולוקה עליו ואביי לפי שיטתו השיבו דאפי' לפי סברתו מצינן לאוקומה כר"ע.
